כתיבה

"האדם הוא תחת מחסה עד שיחבר שירים וספרים, ואז יוציא את פנימיות שכלו לעיניי כל"-מ. אבן עזר"

והוא אהב. כל כך.

הוא ראה צבעים מרקדים סביבו.

ימים געשו ונהרות עלו על גדותם,

שדות חיטה זהרו כנגד השמש

ונערות ריקדו להן סביב המדורה.

וככל שהוא ניגן,

השמים התקרבו.

והוא כמעט יכול היה להרגיש אותם,

מזמרים לו בשפתה העתיקה של השלווה.

~נעה מלצר

בג'ינס משופשף וחולצת טריקו,

איקדה לה כבלרינה.

מפזרת חיוכים להולכים, ונשיקות למחזרים.

חלקם החזירו, וחלקם עמדו תמוהים,

אך לה זה כלל לא שינה,

כי לה יש צ'לו בנרתיק שעל גבה,

ואריק מתנגן באזנה.

~נעה מלצר

שנאה.

מילה אחת שתי הברות.

לא מסובך כלל.

חסרת משמעות.

ואז בא אדם.

בחן אותה מכל כיוון,

עמד אותה וסרק אותה,

ולבסוף אימץ אותה אליו.

קרוב לליבו .

והוא שנא.

ואז התפרצה חווה לעולם.

מלא מגופו של אדם.

וליבו- היה שלה.

ונסתלקה ממנו השנאה.

הוא לא ידע לאן הלכה וגם לא שאל.

אך שאלה אחת נותרה בעיניו:

מדוע נכתבו עייני האשה בכל פעם שהביטה במראה?

~נעה מלצר

צליל טהור ומדויק הוא כלי דק ונדיר, מעין אגרטל סיני. המעטים שהגיעו אליו מצבו או גלפו אותו תו לתו במשך שנים, איש איש בצלמו ובדמותו, איש איש על פי מידותיו. אין צליל דומה לצליל, וביצירת ניגונם הטמיעו גם ייסוריהם ועלבונם, כמזקקים זהב מעפרו.

~בתאל שפיגלר

יקר ערך הוא כינור עץ חורק, בהיות ההשמש כחזון לא נפרץ, כי מגע מיתר כה וכה רך, האושר מצריך אך מעט.

~בתאל שפיגלר

הן אני כותב רק מפני שאי אפשר לי שלא לצעוק את הצעקה הנושנה, מפני שלעולם לא אחדל מלזעוק על אותו כאב ישן.

~בתאל שפיגלר

בשקט בלילה

כשכל האורות כבר כבויים

אם תצאו למרפסת

ותקשיבו לאנשים השקטים

תשמעו אהבות נכזבות

וקצת לבבות שבורים.

-תמר א.

ראיתי היו שני אנשים

הם שכבו על הדשא,

היה נראה שהם אוהבים

אוהבים את השמש

אוהבים את החיים.

את הרוח שמלטפת,

ואת כל הרעשים.

תודה לאנשים האלה

שמראים את הטוב שבחיים

-תמר א.